מרגרט אן מאת נורית זרחי
ביחידה זו למדנו להכיר את השיר "מרגרט אן" ואת ערך החברות וערך השונות.
בעבודה יצירתית זו עליכם לבחור אפשרות אחת מבין ההצעות הבאות:
ב. חברו שיחה בין שכניה של מרגרט אן.
ג. כתבו דף ביומנה של מרגרט אן.
ד. האם נתקלתם פעם בילדה כמרגרט אן? ספרו על כך, איך ניתן לעזור להם?
ה. מה תייעץ יועצת בית הספר למרגרט אן? חברו דו-שיח בין
השתיים.
סעיף ד' - האם נתקלתם פעם בילדה כמרגרט אן?
השבמחקאני מכירה ילד שמאובחן כלוקה בלקויות תקשורתיות חברתיות. הוא ילד מאוד נבון ובעל ידע עולם נרחב בתחומים שונים. יחד עם זאת כל עולמו מתרכז בפעילויות מחשב, סמארטפון ושאר מסכים זמינים שתמיד מצויים עבורו. הוא לא מתקשר באופן חברתי אך מנומס מאוד ולפעמים מדבר במשלב שפתי מאוד גבוה, מנומס שלא הולם שיחה רגילה בין חברים או בין ילדים בני גילו. עיקר השונות באה לידי ביטוי כאשר במפגשים חברתיים הוא מתבודד ומוצא עניין במשך שעות באחד המסכים שלו ולא מראה שום צורך להשתייך לשאר הילדים כשאנחנו הולכים למקום מסוים או מתרחקים מההורים.
אני חושבת שהדרך הנכונה לעזור לו הוא ראשית לא להתרחק ולא לצחוק עליו כמובן. רק מי שמתעניין בתחומי העניין שלו יכול לתקשר וליצור איתו שיח על אותו משחק מחשב או משחק בנייד. נראה כי עבורו הדבר הנוח ביותר הוא שלא יכנסו לעולמו או שלא יפצירו בו להפוך לילד אחר ממה שהוא בעצם לקבל אותו כפי שהוא מבלי לשפוט אותו, את בחירותיו או את ההתנהגויות שלו.
אלון גלבוע
השבמחקסעיף ב'- שיחה בין שכניה של מרגרט אן
שכן 1: אתה יודע מה קרה למרגרט אן?
שכן 2: לא, אבל ראית שהיא כל הזמן הולכת בשמלות מוזרות של פעם?
שכן 1: כן ראיתי, אני לא יודע למה אולי אין לה כסף.
שכן 2 לא אני לא חושב כי ראיתי את הבית שלה והוא גדול מאוד.
שכן 3: על מה אתם מדברים?
שכן 1: על מרגרט אן ראית איזה מוזרה היא?
שכן 3: כן, ראיתי הבן שלי לומד איתה בכיתה והוא אמר שהיא תמיד שקטה בשיעורים ושונה מכולם והיא לא מנסה להתחבר אל הילדים בכיתה.
שכן 2: אני חושב שפשוט היא מעדיפה להיות בודדה כי קשה לה להתחבר לאחרים.
שכן 3: אבל אם היא לא תנסה להתחבר לחברה אז היא תמיד תישאר שונה.
שכן 1: לדעתי אנחנו צריכים לנסות לעזור לה להשתלב כי אנחנו לא רוצים שהיא תישאר בודדה.
שכן 2: גם אני חושב כמוך.
שכן 3: אני אומר שאם ננסה ונתאמץ בשבילה אולי בסוף זה יצליח והיא תשתלב כמו כולם בחברה.
ג. דף ביומנה של מרגרט אן.
השבמחקיומני היקר,
היום בבית הספר כולם צחקו עליי בגלל איך שאני לבושה ועל כך שאני ילדה שקטה.
הם לא מבינים שאני מאוד ביישנית.
במקום לנסות לדבר איתי ילדים רק מתחמקים ממני והם לא רוצים להתקרב אליי כי אני ילדה "מוזרה".
הם חושבים שאני רק רוצה להתבודד, אבל בעצם אין לי את האומץ לעשות את הצעד הזה וליזום שיחה עם ילד מכיתתי, הכל רק בגלל המוניטין שנוצר לי.
אני הולכת עם שמלות תחרה רק בגלל שאני אוהבת את הסגנון, זה לא שאני באה ממשפחה עניה, אבל כך כולם חושבים.
אני מרגישה מאוד בודדה, משום כך אני תמיד חסרת שמחת חיים, עצובה, אבלה, על כך שאין מי שיהיה שם לצידי, שאין לי מי שיארח לי חברה, שאין לי מישהו שיעודד אותי ברגעים הקשים.
תמיכה של ההורים ושל המשפחה זה ממש לא אותו הדבר, זה לא אותה הרגשה, זו לא ההרגשה של החברות, זה תמיכה שהיא די מובנת מאליה. אני רוצה מישהו שיהיה שם לצידי ובשבילי לא משנה מה.